ורד טוכטרמן היא סופרת ומתרגמת מדע בדיוני ופנטזיה, ופעילה זה שנים בקהילת המדע הבדיוני הישראלית. היא פרסמה מעל חמישים סיפורים קצרים עד היום, בבמות מודפסות ומקוונות כאחד, וחלקם אף תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית. עשרים ושבעה מתוכם אוגדו בקובץ הסיפורים שלה, "לפעמים זה אחרת" (אופוס, 2002), זוכה פרס גפן לשנת 2003. היא זכתה בפרס גפן שוב ב-2010 בקטגוריית הסיפור הקצר, על סיפורה "ד"ר ווטסון ומר הולמס – או – פרשת הקללה של בית פנינגטון" (היֹה יהיה 2009), המאגד בתוכו שניים מתחומי העניין החביבים עליה – שרלוק הולמס ורוצחים סדרתיים.

בסיפוריה ניתן למצוא השפעות של תחומי עניין נוספים, בין השאר ביולוגיה, חתולים, מין, הומור ואפילו הגשש החיוור. יש לה חיבה מיוחדת להסתכלות על דברים מוכרים היטב מזוויות חדשות ותכופות  משונות. כך מצאו את עצמם גם הערפדים – עוד נושא החביב עליה במיוחד – זוכים לנקודת מבט חדשה בכתיבתה, עד שהצליחו להתפרש על ספר באורך מלא.

היא עוסקת בתרגום ספרי מדע בדיוני ופנטסיה מאז שנת 2000, ותרגמה עד היום מגוון ספרים, וביניהם ספרים של טים פאוורס וניל גיימן, "ג'ונתן סטריינג' ומר נורל" של סוזנה קלרק (ינשוף-כתר, 2007), "לאוויניה" של אורסולה ק' לה גווין (אופוס, 2009), "גוף מארח" של סטפני מאייר (אופוס, 2009) ו"ג'וליאן קומסטוק" של רוברט צ'רלס ווילסון (גרף, 2011). יש לה חיבה מיוחדת לתרגום ספרים בעלי שפה מאתגרת ומעניינת, וכך מצאה את עצמה מתרגמת ספרים עשירים במשחקי מילים ושעשועי שפה, כמו "אנשי הכבשן" של דיוויד ברין (מודן, 2004) ו"לא יותר מיום-יומיים" של טוני ויגוריטו (אופוס, 2008), וספרים המכילים עושר רב של אזכורים אזוטריים ושפה מתקופות שונות, כמו ספריו של טים פאוורס, "ג'ונתן סטריינג' ומר נורל" שכבר הוזכר ועוד.

אל העיסוק בתרגום הגיעה בעקבות עניין רב שנים בשפות ובבלשנות – בתקופת לימודיה באוניברסיטה עמדה לכתוב עבודת דוקטורט על האבולוציה של השפה, אך לימודיה נקטעו בגלל מחלה – ובעקבות מעורבותה בקהילתה המדע הבדיוני והפנטזיה הישראלית, שחברים בה עורכים ומתרגמים רבים. מאז סוף שנות התשעים היא מעורבת באספקטים שונים של הקהילה, בעיקר בתחום התכנים והכתיבה, לקחה חלק בהקמתם של פורומים לכותבים, בסדנאות כתיבה, ואף הייתה העורכת-המייסדת של כתב העת המודפס "חלומות באספמיה", אשר שם דגש על פיתוח כתיבת המקור בז'אנר. היא נוהגת להשתתף באופן סדיר בכנסי מדע בדיוני ישראליים הן כצופה והן כתורמת תכנים – סדנאות כתיבה, הרצאות ופרויקטים. בשנת 2005 אף הוזמנה להשתתף בכנס Utopiales אשר מתקיים מדי שנה בנאנט שבצרפת, בעקבות פרסום סיפורה "מחר הוא היום הראשון של שארית חייך" באנתולוגיית הכנס. התרשמותה מהכנס הייתה שהוא היה מושקע ומתוקצב מאד, אבל הכנסים בארץ כיפיים יותר.

ורד חיה כיום בחיפה עם זאטוט, חתולה והמון ספרים.